מה כל כך מיוחד בחיבור בין כסף ויודאיקה?

.התנ"ך עצמו מתייחס לכסף כחומר מוביל הן בבית המקדש והן בחיי היום יום. לדוגמא, ברוב המשפחות היהודיות בעולם, הירושה הכי מכובדת תהיה כסף. למה זה? 

זו שאלה שעולה כשאני משתתף במכירות פומביות כדי לרכוש פריטים ייחודיים ללקוחות. במכירה פומבית של סותביס למשל, כוס שעלתה ככל הנראה כמה רובלים ברוסיה במאה ה- 18נמכרה היום בעשרות אלפי דולרים. כמתכת בעלת ערך , היא זוכה להערכה.

הנה עובדה מעניינת: במשך מאות שנים בתפוצות, הקהילות היהודיות באירופה לא יכלו להעסיק אומנים משלהן ליצירת כסף, משום שלא הורשו להצטרף לגילדות. כתוצאה מכך, אנו חושפים לעתים קרובות יצירות בנות מאה המכילות שגיאות בכתב העברי, כי האומנים הלא-יהודים הללו פשוט העתיקו כתובות ממקומות אחרים, לעתים קרובות עם טעויות! למרבה המזל, אין לנו את הבעיה הזו יותר. אמנם אני מעסיק כמה מאומני הכסף המובילים בעולם כדי לבצע את העיצובים שלי - וחלקם אינם, למעשה, מאמינים - אני נותן להם הכוונה מדויקת ביותר לגבי כל כתיבה עברית, ולעתים קרובות פשוט מטפל בשלב הסופי הזה בעצמי כאן בישראל.

אז למה כסף כל כך מרכזי ליודאיקה? כי כסף מחזיק מעמד. ואנחנו משתמשים בו על פני קשת רחבה של שימושים טקסיים יהודיים: עבור חנוכיות מקוריות, מצביעים וכתרים לתורה, ערכות הבדלה, צווארוני טלית, כוסות לקידוש, כלי מוהל, תכשיטים סמליים ועוד. ונכון, כאשר הם נחשפים לאוויר במשך תקופה ארוכה, ייתכן שיהיה עליך למחוק מעט כתמים, אבל זה חלק מהקשר האכפתי והקרוב שיש לנו עם החלקים האלה שאנחנו מעבירים - חלקם אנונימיים וחלקם כתובים  עם שמות או הודעות - מדור לדור.

ולמרות שאנו מקווים שזה לעולם לא יקרה, לכסף עצמו יש מספיק ערך מובנה שבנסיבות קשות, ניתן למכור אותו, להמיס אותו ולעשות בו שימוש חוזר, ולהעניק לו חיים חדשים.